הכרעת דין בתיק ת"פ 4121-06 - פסקדין

הצגת העובדות וגדר המחלוקת

1.        הנאשמים הואשמו בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף התשל"ו-1976 (להלן: חוק מע"מ או החוק). על פי עובדות כתב האישום, הנאשמת היא חברה קבלנית לאספקת כח אדם לשירותי שמירה וניקיון הרשומה כעוסק מורשה והנאשם 2 שימש כמנהלה.

האישום הראשון בכתב האישום מתייחס לנאשמים 1 ו-2. על פי האמור בו הנאשמת 1 (להלן גם: הנאשמת או יסעור) באמצעות הנאשם 2 הגישו ד "וחו ת תקופתיים לרשויות מע"מ במהלך השנים 2001-2004, וקיזזו בהם שלא כדין תשומות בסכום של 2,646,797 ש"ח שהמס הגלום בהן הוא 391,899 ש"ח. זאת מאחר שהחשבוניות שבגינן קוזזו התשומות הוצאו שלא כדין, במובן זה שבעלי החשבוניות לא ביצעו ולא התכוונו לבצע עסקאות עם הנאשמת. הנאשמת באמצעות נאשם 2 ניכתה מס תשומות בלי שהיה לגביו מסמך לפי סעיף 38 לחוק מע"מ, במטרה להתחמק ממס. בכת האישום מפורטות החשבוניות אשר על פי הנטען קוזזו שלא כדין.

העבירות המיוחסות לנאשמים 1, 2 באישום הראשון הן עבירות לפי סעיפים 117 (ב)(5) לחוק, סעיף 117 (ב)(8) לחוק, ולגבי נאשם 2 גם לפי סעיף 119 לחוק.

האישום השני מתייחס לנאשם 3. נטען בו כי נאשם זה הוציא לנאשמת חשבוניות של חברות שונות שלא היה רשאי להוציא מאחר שלא היה בעל מניות או מנהל בחברות אלו ולא קיבל מהן ייפוי כח, ומאחר שהחברות לא ביצעו ולא התכוונו לבצע עסקאות עם הנאשמת. כתב האישום מפרט את החשבוניות הרלוונטיות, שהן חלק מהחשבוניות המפורטות באישום הראשון. העבירות המיוחסות לנאשם 3 הן עבירות לפי סעיפים 117 (א)(5) לחוק וסעיף 117 (ב1) לחוק מע"מ.

2.         הנאשמים כפרו במיוחס להם בכתב האישום. גירסאותיהם של הנאשמים עברו גלגולים שונים, הם נחקרו על ידי חוקרי מע"מ, נאשם 2 נחקר מספר רב של פעמים, ולאחר מכן העידו בבית המשפט ונחקרו. לגבי כל אחד מהנאשמים ניתן למצוא במקורות השונים אי התאמות ושינויים, לעיתים בעניינים שוליים ולעיתים בנושאים מהותיים, כפי שאפרט להלן. ככלל, גירסתו של נאשם 2 בעדותו בבית המשפט היא שחלק מהעבודות שביצעה החברה נעשו באמצעות קבלני משנה, חברות שהביאו עובדים וקיבלו תשלום. החשבוניות שהתקבלו מהחברות השונות ניתנו בגין עבודה שבוצעה בפועל, והקשר עם קבלני משנה אלה נוצר באמצעות שלושה מתווכים, אחד מהם הוא הנאשם 3.

נאשם 3 הכחיש כל מעורבות בהתקשרות עם קבלני המשנה. הוא טען כי עבד כשכיר אצל הנאשמת תחת הנחיותיהם של נאשם 2 ושל אביו, שנפטר בינתיים, והיה בשעתו מנהל החברה. בין יתר העבודות שביצע התבקש לפרוע שיקים בבנקים, ועשה זאת תחת ליווי של שומרים. הוא פרע את השיקים והביא את תמורתם במזומן. לטענת נאשם 3 אין לו קשר לחשבוניות שסופקו.

3 .         בהכרעת הדין שניתנה ביום 22.5.11 זיכיתי את נאשמים 1 ו-2 מן העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, והרשעתי את נאשם 3 בעבירות אלו. נימוקי הכרעת הדין יפורטו להלן.

           אתייחס בתחילה לעדי התביעה הקשורים לחברות השונות שהפיקו חשבוניות ולאחר מכן לעובדי יסעור שהיו עדי תביעה. בהמשך ייידונו גירסאות הנאשמים, ולאחריהם הממצאים והמסקנות העולים מן הראיות.

           קיימת חשבונית אחת שעניינה שונה מכל היתר, חשבונית של חברת יסעור אליתא, והיא תידון בנפרד.

עדויות מפיקי החשבוניות

4 .          חברת עאקל

העד מחמוד חמידי רשום כבעל החברה. בחקירתו הראשית טען שאינו מזהה את החשבוניות ת/1, ת/2, אינו מכיר את הנאשם 2 ולא היה לו כל קשר איתו (פרוטוקול עמ' 5). לגבי נאשם 3 העיד כי היה רואה אותו ביסעור במקום הבוס, מתנהג כאחד מבני המשפחה, וכי "אולי היה מנהל והיה מתעסק איתם" (עמ' 10 שורות 26-28, עמ' 11 שורות 2, 3), ולאחר מכן חזר בו מכך (עמ' 17).

לגופו של עניין העד טען בעדותו כי רואה חשבון שלו מכר בשמו חשבוניות לחברות שונות ללא ידיעתו. באופן כללי עד זה לא שיתף פעולה בחקירה, הרבה לטעון שאינו זוכר וסתר את עצמו בפרטים שונים. הוא נחקר פעמים רבות על עבירות מיסים ותואר על ידי החוקרת ליאורה מרקוביץ כ"לקוח חוזר" (עדותה בעמ' 179 ואילך לפרוטוקול). העד אף הואשם בעצמו, הורשע וריצה עונש של עבודות שירות. אין בפני נתונים ברורים בנוגע לעבירות בהן הואשם הנאשם והורשע, אך ממהלך החקירה נראה כי מדובר בעבירות הקשורות במתן חשבוניות. חוסר שיתוף הפעולה הבולט נראה מכוון, ויתכן שמדובר בביטוי לכעס של העד כלפי חברות שקיבלו חשבוניות של החברה שלו, לטענתו לא בידיעתו, ובכך גרמו להעמדתו לדין.

מכל מקום, העד השיב אמנם לשאלות אך במקרים רבים נמנע ממתן תשובה עניינית, וקשה לבסס ממצאים כלשהם על עדות זו.

החוקרת הראשית של התיק, ליאורה מרקוביץ, נשאלה אך לא ידעה להשיב אם החברה היתה פעילה ודיווחה למע"מ בתקופה הרלוונטית, בשנים 2002 - 2003, ולא זכרה גם אם בדקה את ספרי החברה. גם לשאלה אם ניתן להראות שהשיקים שניתנו בגין החשבוניות הופקדו לחשבון החברה לא ידעה להשיב (עדותה בעמ' 179, 180 לפרוטוקול).

נאשם 2 בעדותו בעמ' 201, 202 טען כי עדות חמידי לפיה לא הכיר אותו אינה נכונה, וכי הם נפגשו מספר חודשים לפני ההתקשרות ביניהם. באותה פגישה שוחחו, חמידי מסר לו צילום תעודת הזהות שלו והם חתמו על חוזה. עוד העיד כי העבודה שבגינה הוצאו החשבוניות בוצעה על ידי עובדי חברת עאקל.

בהודעתו הראשונה ת/47 ציין נאשם 2 כי חברה זו היתה אחת מבין החברות שנאשם 3 "תיווך" עבורם. הוא זיהה כי הכיתוב על גבי חשבוניות של חברה זו נאשם בכתב ידו (ת/47 עמ' 5). בעמ' 6 להודעה זו אמר כי קיבל את החשבוניות מסמיר וכי הוא מעריך שיוכל לזהות את בעליה. בהודעתו השניה ת/48 בעמ' 2 שורה 24 תיאר נאשם 2 את התמורה שקיבל מחברות שונות שהנפיקו לו חשבוניות, ואמר כי מעקל קיבל שומרים. בהודעה ת/69 בעמ' 1 אמר נאשם 2 כי מלבד מפגשם הראשון סמיר היה מגיע בעצמו עם החשבוניות. הוא לא זכר אם החשבוניות היו חתומות מראש.

נאשם 3 התייחס בעדותו בעמ' 59 לחברות עאקל או מגדלי המזרח, ואמר שנציגי החברות לא היו נוכחים בזמן שפרט את השיקים, והוא היה לוקח את השיקים מהמשרד ופורט אותם.